רובכם בוודאי מכירים את הסיטואציה: הולכים לשמוח ולשמח בחתונה של חברים, אומרים אהלן +חיבוק +נשיקה, מתרגשים בחופה ביחד עם אימא של החתן (שמתקשה להפליא להיפרד מבנה האהוב), אוכלים איזה דג/ בורקס פטריות/ מוסקה, וישר רצים לרקוד. רוקדים, רוקדים, רוקדים, רוקדים, מזיעים לא מעט, משמחים את החתן והכלה, עד שנגמרת ההרקדה הראשונה. ואז, ברוב המקרים: הפסקה קטנה (האחים של החתן הכינו לו שיר שהם לא זוכרים איך שרים, בנות הדוד של הכלה עשו לה ריקוד שהשתמר בכיתה ו' של המורה חדווה), ואז הפתעה: שוב רוקדים ורוקדים, עד שכל המבוגרים נושרים בעייפות מהמעגל, לכולם כואבות הרגליים, ורק ארבעה-חמישה חברים אדוקים במיוחד עוד מחבקים ומקפצים עם החתן השפוך (שבדרך כלל עבר צום מתיש ביום החולף). לא חבל? אז נכון, יש תמיד את אלה שיאמרו שהשמחה האמיתית היא הריקודים ולא שום דבר אחר, אבל בכל זאת, רבים מאיתנו היו שמחים להסתפק בהרקדה מקפיצה אחת, ממצה, ולאחריה לתת מקום לתחושות נוספות לעלות: תחושות של נעימות, רוגע, שלווה, התפרקדות ונוסטלגיה. וכמו שאנחנו יודעים, רבים כבר עושים את זה, בסגנון המוכר והאהוב: ערב שירה בציבור. כל מה שאתם צריכים זה מסך, מקרן, מצגת עם שירים שמרגשים אתכם ואת החברים, וכמובן – להקה שתוביל את ערב השירה ותעטוף אותו בצלילים רכים וזורמים. ערב כזה, כמובן, יצריך כלי נגינה מתאימים – הגיטרה החשמלית, החצוצרות והקלרינט עושים עבודה מצוינת בהרקדות, אבל על ערב שירה רגוע הם עלולים להשתלט. כלים עדינים כמו גיטרה אקוסטית, חליל ומנדולינה יתנו צבע רך ומתאים הרבה יותר לערב כזה. בערב כזה, כמובן, אפשר גם להוסיף שירים בהקדשה אישית, לצרף חברים שיודעים ורוצים לנגן, או אפילו לבצע שירים שנכתבו והולחנו במיוחד לחתן ולכלה. מניסיוננו, לאחר ההרקדה האנרגטית והעוצמתית, המימד הקסום והרך של ערב שירה בציבור מתמזג בצורה נהדרת בתור החלק השני והמסכם של החתונה. בתקופה הנוכחית אנו עדים למספר הולך וגובר של זוגות שבוחרים לוותר על הרקדה שנייה, ומעדיפים ערב שירה בציבור, שבו גם הצעירים המאוהבים, וגם זקני השבט (שב"ה גם כן מאוהבים), שותפים לאהבה העדינה של השירה. בתור הלהקה המובילה כיום ערבי שירה כאלה, אנחנו חייבים לציין שהעונג הוא של כל הקהל, אבל בוודאי שכולו שלנו. להתראות בשמחות!