חתונה יהודית
פירסום חתונה בדקה ה90 אירועים וחוויות ווידאו חתונה הנחות ומבצעים מאמרים רשימה אישית טיפים חתונה - ראשי
 
חדשות ומבצעים   
 השכרת חופות - חופת במבוק/ חופה יפנית במחיר הכי משלם
 אומנות הצילום צבי גלעד - מבצע חורף חם!!! 2 צלמי תמונות, אלבום דיגיטלי גדול, אלבומו הורים, סרט ערוך עם קליפים ברמה גבוה ביותר וצוות מגנטים ללא תוספת. במחיר ללא תחרות: רק 6300 ש"ח
 להקת הלל - מבצע מדהים!!! הרכב 5 נגנים רק ב4500 ₪
 משתלה מהלב - הנחה ללקוחות כל שמחה בהזמנת מזכרת מהאירוע מהמשתלה השיקומית
 ברכת כלה בעיצוב אישי - רוצים לפנק את הכלה בברכת כלה יחודית?
 ארמוניה - מבצע הדקה ה90 מחירים מיוחדים לתאריכים אחרונים לאירועי חנוכה

 


מנהגי חופה  
08/02/2009

החופה 'מספרת' את סיפור חייה של המשפחה הנוצרת בה. נקודת מבטנו מתחילה בדורות הקודמים, עוברת דרך הורי בני הזוג הנישאים, ומתמקדת לבסוף בחייהם של בני הזוג עצמם. מילדותם של בני הזוג, עד להקמת ביתם העצמאי. בנקודה זו אנו עומדים וצופים גם אל העתיד, ומברכים את בני הזוג בבניית עתיד טוב יותר.

שושבינים

לפי הנהוג, מלוים ההורים את בניהם אל החופה. ליווי זה מבטא את המשכיותם של הדורות. כך היא דרך העולם, בתחילה מלווים ההורים את ילדיהם, עד שהם גדלים ויוצאים לדרכם שלהם.יתכן שהליכת ההורים עם בניהם לחופה מבטאת לא רק את הליווי שנתנו לבניהם עד היום, אלא גם את הסכמתם ונתינת ברכתם לנישואין עצמם.

נרות

נהגו להדליק אבוקות או נרות בזמן החופה. נרות אלה, מזכירים, את הברקים במעמד הר סיני. היום נוהגים שההורים מחזיקים בידיהם נרות בדרכם לחופה - כביכול מאירים הם את הדרך להם ולבניהם; מעבירים מסורת דורות קודמים לדורות הבאים.

הינומה

במקומות רבים נהגו שהחופה היא צעיף או טלית בהם מכסים את החתן והכלה. משמעותו של מנהג זה ברורה: איש ואשה תחת כסות אחת, אלה הם נישואין. לפי המנהג האשכנזי, קודם החופה החתן הולך אל הכלה, כשהוא מלווה בשושביניו, ומכסה את ראשה ופניה בהינומה. הקדמת כיסוי ראשה של הכלה לחופה, יכול להתפרש כחלק מסיפור היווצרות הזוג. ההליכה של החתן אל הכלה וכיסוי ראשה הם מעין חיזור. החתן מגיע אל הכלה, מסמן אותה ומבדיל אותה משאר הנשים. כאומר: אנא, היי לי לאשה, אל תתני עינייך באחר! לפי המנהג שהחתן והכלה אינם נפגשים בשבוע שלפני החתונה, רגע המפגש הראשון בין החתן לכלה הוא מהרגעים המרגשים ביותר בחתונה. רגש זה מסמל את חיבוטי הנפש של יצירת הקשר. כמה מחשבה ומאמץ הושקעו בשאלה איך להציע קשר, ואיך לפתחו! כמה כיסופים באו לידי תחילת ביטויים עם יצירת הקשר! חיזוק להסבר זה, אפשר למצוא במדרש (ויקרא רבה ט, ו ובמקבילות): "אמר רבי יוחנן: למדתך תורה דרך ארץ, שאין חתן נכנס לחופה אלא אם כן נותנת לו כלה רשות. כמו שכתוב (שיר השירים ד): יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, ואח"כ - באתי לגני אחותי כלה". כיסוי ראש הכלה בהינומא הוא מעין נטילת רשות שלפני הקידושין. כאמור, הליכת החתן אל הכלה מסמלת את ההליכה אל החיזור הראשון שהחתן מחזר אחרי כלתו. בהליכה זו מלווה החתן על ידי הוריו. ההורים הם שמביאים את בנם אל הרגע הגדול בו הוא מבקש את ידיה של כלתו. רגע מרגש הוא הרגע בו עוזב החתן את ידי הוריו כאשר הוא ניגש לכסות את ראשה של הכלה. ברגע זה עוזב החתן את הידיים שהוליכו אותו עד כאן, ומתחיל לפלס את דרכו העצמאית

משכני אחריך נרוצה - הדרך אל החופה

לפי המנהג, החתן והכלה אינם באים ביחד אל החופה. הדבר מדגיש את העובדה שבשלב זה לא באו בני הזוג עדיין בברית הנישואין. שני רווקים מגיעים לחופה והם עתידים לצאת ממנה כמשפחה מאוחדת. החתן ומלוויו הולכים אל החופה לפני הכלה. שני צדדים להליכה קודם לכלה: מצד אחד החתן מקדים, כביכול חשוב הוא יותר. מצד שני בין הליכת החתן לחופה לבין הליכתה של הכלה ישנה הפסקה מסויימת. בהפסקה זו החתן הוא שצריך להמתין לתשובת הכלה: האם תענה לחיזוריו ותבוא - או שמא תמאן? בואה של הכלה אל החופה הוא אישור לכך שהיא מסכימה להינשא. הזמן שבין בוא החתן אל החופה לבואה של הכלה הוא בעל משמעות דרמטית: הוא מסמל את ההתלבטות, את הצורך להכריע ולבחור לחיות דווקא עם בן או בת הזוג הנבחרת. רק עם בוא הכלה והתייצבותה לצד החתן, אנו יודעים שהיא נענתה להזמנתו והיא מוכנה להינשא לו. גורליות הרגע הזה מודגשת על ידי חתנים וכלות רבים המנצלים את הזמן עד להגעתם לחופה לשם תפילה לה'. נתחברו תפילות רבות המיועדות לרגע זה.

החופה

לפי רוב המנהגים, נעשים הקידושין, או לפחות שבע ברכות הנישואין מתחת לארבעה כלונסאות שעליהן פרוס בד, ולזה קוראים חופה. החופה היא לכל הפחות כיסוי על ראשם של החתן והכלה, מעין מה שהזכרתי לעיל (ביחס להינומה). הסבר זה אינו מבאר את המבנה של החופה - את ארבעת הכלונסאות הנוספים על הבד. אנו למדים שהחופה היא מעין 'בית', לתוכו נכנסים בני הזוג, או לתוכו מכניס החתן את הכלה. ראייה זו של משמעות החופה, מעמיקה את משמעות ההליכה לחופה. לאחר שהחתן ביקש את ידי הכלה, מראה החתן שכוונתו 'רצינית' - לשם נישואין: בהליכתו לחופה, בהתייצבותו תחתיה ובציפייתו להיענות הכלה לחיזוריו."נקבה תסובב גבר " - מנהג האשכנזים, שעם בוא הכלה אל החופה היא מקיפה את החתן שבע הקפות. המקור הקדום ביותר המזכיר את מנהג ההקפות, מציין שהסיבה למנהג זה היא הפסוק בירמיהו (לא, כא): "כי ברא ה' חדשה בארץ, נקבה תסובב גבר". פשטו של מקרא הוא שהנקבה מחזרת אחר האיש. כאן נענית הכלה לחיזורי החתן, ומגיע תורה שלה לחזר אחריו. חיזורה של הכלה מקדם את הקשר לקראת בניית הבית. הוא נעשה מתחת לחופה המסמלת את ביתם. כשם שכיסה החתן את פניה של הכלה, כך מקיפה הכלה את החתן. בכל מקום שיסתכל - שם היא. אמרו חכמים: "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא חומה" (בבלי יבמות סב,ב). הכלה בונה כעין חומה מסביב לחתן, שאינה מאפשרת לפגוע בנמצא בתוכה, וגם גורמת לכך שלא יסתכל הוא אל מחוץ לה. כשם שכיסוי פני הכלה מבטא את ייחודה של הכלה לחתן זה, כך הקפת הכלה את החתן מבטאת את היותו מיוחד לה. קשה להתעלם מהדמיון בין הקפת הכלה את החתן (שבע פעמים) להקפת חומות יריחו (אף שם הקיפו שבע פעמים!), שגרמה לנפילתן. הקפת הכלה את החתן, מסמלת את שבירת החומות שביניהם כדי ליצור בית אחד. נפילת חומות יריחו מסמלת את כניסתם של ישראל לנחלתם. כך גם 'נפילת החומות' שבין בני הזוג מסמלת את הנחלה אותה הם עתידים לבנות.

העמידה תחת החופה

לאחר ההקפות, עומדים החתן והכלה זה לצדו של זה, ההורים עומדים לצידם, ומסדר הקידושין עומד לפניהם כשפניו אל בני הזוג. צורת עמידה זו מבטאת את התרכזות כל הנוכחים בזוג ובמעשה הקידושין העומד להעשות. האופן בו עומדת המשפחה מבטא סדר משפחתי חדש. משפחות החתן והכלה מלוים את המשפחה החדשה הנוצרת. שוב אין ההורים עומדים בצדו של כל אחד מילדיהם בנפרד, אלא בצדם של שניהם ביחד. כל זוג הורים מקבל אל תוך משפחתו את בן זוגו של בנם או בתם. מאידך, מבטאים בני הזוג העומדים ביחד את התרקמות התא המשפחתי. כעת הם עומדים בפני עצמם, ואין עמידה זו תלויה בהורים העומדים לצידם. הרב מסדר הקידושין עומד לפני החתן והכלה ומשפחותיהם כמורה את דרכם, בתקוה שיבחרו בדרך הטובה אותה הוא מסמל.

אירוסין ונישואין

בחתונה שני שלבים: הקידושין (= נתינת הטבעת מיד החתן ליד הכלה לשם קידושין), והנישואין (=סיום תהליך ההתקשרות בין החתן והכלה, התחלת החיים המשותפים). בלשון התורה נקראים הקידושין בשם אירוסין (שלא כבלשון ימינו).

ברכת האירוסין

לאחר שתם שלב החיזור ההדדי, החתן ביקש את ידה של הכלה והיא נענתה לו, מגיעים הקידושין. הרגע שלפני הקידושין-האירוסין הוא מהרגעים המרגשים ביותר בחופה, רגע לפני שהקשר בין בני הזוג הופך למחייב. ברגע גדול זה, תיקנו חז"ל לברך את ברכת האירוסין. רבותינו הראשונים התקשו בתוכנה של ברכה זו. דבר חריג מצאו בה, שמברכים בה על איסור: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על העריות ואסר לנו את הארוסות", ולא מצאנו במקומות אחרים שמברכים על איסורים? איסורן של הארוסות, מתאר את מצבם של בני הזוג בשלב שבין הקידושין לנישואין. בני הזוג כבר קשורים זה לזה, אך עדיין אינם מותרים לחיות ביחד. הזכרת איסור זה לפני הקידושין, מדגישה את האמור לעיל: אין החתונה נעשית בבת אחת אלא בשלבים. לא הותרו בני הזוג זה בזה מייד, אלא לאחר שנתקדשו בקדושת אירוסין ונישואין. בחייו של האדם ישנו ערך לא רק למותר, אלא גם לאסור. האיסור נותן משמעות למותר. האיסור המוקדם מדגיש את העובדה שאין הנישואין באים כלאחר יד, אלא מתוך כוונה והתבוננות תחילה. יתר על כן: האיסור בא בשעה שבני הזוג כבר גמרו אומר לחיות יחדיו. כלומר: בשלבי ההתקרבות שבין החתן והכלה יש מקום לעצירה והתבוננות.

ברכה על הכוס

נהגו לברך את ברכת האירוסין על כוס של יין. כוס במקרא היא סמל לגורל האדם. כוס הברכה נועדה לסמל ברכה והצלחה שישרו בחיי בני הזוג. הציבור הנוכח בחתונה מאחל ומברך את הזוג עוד קודם שקידש החתן את כלתו, שיזכו למלא את מעשיהם וחייהם במעשים מבורכים, וברכת ה' תשרה עליהם. אפשר שלכן נוהגים שהרב מסדר הקידושין הוא שמברך ברכת האירוסין על הכוס. הרב מבטא את ברכתו של הציבור, ועוד מעלה יש בו שברכתו ברכת תלמיד חכם.משמעות נוספת בכוס הברכה היא מנקודת מבטם של בני הזוג: כוס הברכה אינה מסמלת גורל עיוור שאינו תלוי באדם, אלא את מעשי האדם, את האופן בו בחר הוא לעצב את חייו. רגע לפני הקידושין, משמשת כוס הברכה מעין הצהרה של בני הזוג, שכל ימיהם יפעלו כך שכוסם המשותפת - חייהם המשותפים יהיו טובים ומבורכים ודרכם תהיה ישרה ורצויה בעיני א-להים ואדם. לפי הנהוג על ידי רבים ממסדרי החופות, מסדר הקידושין נותן לחתן לטעום מכוס היין, ואח"כ נותן את הכוס לאם הכלה על מנת שתתן לכלה לשתות. בצורה זו נרמז בעדינות שבני הזוג אינם נשואים עדיין, על כן לא נותן החתן עצמו את הכוס לכלה.

הטבעת - איחוד המשפחה

ברוב העדות נהגו מימי הראשונים לקדש בטבעת. הטבעת היא מעין כיסוי שנוסף על ההינומה, החופה, והקפות הכלה את החתן. אף הטבעת מקיפה את הכלה באופן סמלי. יש הרואים בטבעת סמל להיותו של הזוג טבעת או חוליה אחת בשרשרת הדורות.בחז"ל מצאנו שטבעת משמשת לחבר שני דברים כאחד, כמו שמצאנו במשכן שלכל שני קרשים הייתה טבעת מלמעלה לחברם יחד וכן בטבעת החושן והאפוד. הטבעת מסמלת את איחוד רצונותיו ושאיפותיו של הזוג לבניין אחד שלם.

קידושין

המושג קידושין מבטא את האמור לעיל: בני הזוג יוצרים הויה חדשה. השותפות ביצירה חדשה זו, יש בה התרוממות רוח; תחושה של מגע עם הנצח. למעלה בקודש מבטא מושג הקדושה את הידיעה שבנישואין מעורבת השכינה. כדברי רב יהודה בשם רב על זיווג החתן והכלה: "ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני" (סוטה ב, א). אנו מקוים ומתפללים שקדושת הקידושין תמשך אל תוך החיים משותפים: "דרש רבי עקיבא: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן" (מסכת סוטה יז, א).

קריאת הכתובה ומסירתה

בין הקידושין לשבע הברכות, נוהגים להקריא את הכתובה. הכתובה מסמלת תפיסת חיים אופיינית למערכת ההלכתית. ההלכה אינה מסתפקת ברעיונות יפים, אלא מעגנת את חיי האדם במסגרת חוקית ברורה. אחד החידושים המרכזיים בנישואין על פני צורות זוגיות אחרות, הוא המחויבות. במחויבות ישנו עומק של קשר שאינו קיים בלעדיה. תפיסה זו של מחויבות מבוטאת על ידי הכתובה. קריאת הכתובה ומסירתה באות מתוך החוויה המרוממת ומתוך ההתרגשות שבקידושין. הן מבטאות זוגיות בעלת עצמה גדולה עד כדי רצון לקבוע מערכת מחויבויות שאין לסור מהן, מתוך הבנה שנישואין באים לידי ביטוי בהרבה מעשים והתחייבויות בחיי היום-יום. המעשים הקטנים הנעשים בכל יום, מקבלים משמעות עמוקה מתוך היותם חלק מכלל חיי הנישואין.

ברכת 'שהחיינו' - פריסת טלית

לפי רוב מנהגי הספרדים נוהג החתן להתעטף בטלית חדשה תחת החופה ולברך ברכת שהחיינו. לכיסוי הטלית ישנן משמעויות רבות. לפי חלק ממנהגי הספרדים, טלית זו היא החופה, ואין צורך לפרוס חופה נוספת על גבי הטלית. הטלית מבטאת נטילת אחריות על חיי בני הזוג. רות ביקשה כי יישא ישא אותה לאשה בלשון זו: "ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה" (רות ג, ט). פריסת הכנף - כנף הבגד, מבטאת את מחוייבותו של האיש לאשתו. מנהג האשכנזים הוא שהכלה נותנת טלית חדשה לחתן. לפי מנהג זה, הטלית היא סוג נוסף של הקפה וכיסוי שבו מקיפה הכלה את החתן. בזה 'התאזנו' הקפות החתן והכלה זו בזו. החתן - בפריסת ההינומה ובנתינת הטבעת, והכלה - בהקפת החתן ובטלית. בכנפות הטלית מצויה הציצית, שמטרתה היא להזכיר לאדם שלא ילך אחרי יצריו. כשם שבכיסוי ההינומה חיזר החתן אחר הכלה ואמר לה שלא תתן עיניה באחר, כך בנתינת הטלית אומרת הכלה לחתן שיהיה נאמן רק לה. משמעות נוספת של פריסת בגד על החתן והכלה היא איחוד בין איש לאשה - המכוסים בבגד אחד. כיסוי זה מאחד ביניהם וגם מפריד בינם לבין שאר הציבור. על פי הסברים אלה מובן מדוע נהגו לברך 'שהחיינו' על טלית. הטלית מסמלת איחוד ומחוייבות, וקשורה באופן עמוק לאיחודם של בני הזוג. ברכת 'שהחיינו' מבליטה את ממד החידוש שבאיחוד זה.

שבע ברכות הנישואין וכוס הברכה

חז"ל תיקנו שבע ברכות בשעת הכנסת הכלה לבית החתן. ברכה זו נאמרת על כוס יין. בימינו נוהגים לברך את שבע הברכות מתחת לחופה (וכן במשך שבעת ימי המשתה). שבע הברכות מבטאות עניינים רבים. מוטיב בולט בשבע הברכות הוא המעבר מהכלל אל הפרט. מבריאת העולם, יצירת אדם הראשון וגאולת ישראל, עד לשמחת החתן והכלה העומדים לפנינו. בשבע הברכות אנו מסתכלים בין השאר גם על העתיד: על הדורות העתידים לצאת מהמשפחה המוקמת לפנינו, על התקוות הרבות שאנו תולים בהם ועל הציפייה לשמחה הגדולה שתבוא עם התגשמות תקוות אלה. יש לציין שמסדרי קידושין רבים נוהגים לתת את הכוס לחתן על מנת שיטעים ממנה לכלה. לא כך נוהגים בכוס הברכה שלפני הקידושין, אותה נותנת אם הכלה לבתה. מעשה החתן המטעים את אשתו מן הכוס, מסמל את אחדותם השלמה של בני הזוג לקראת השלמת תהליך הנישואין.

שבירת הכוס

והגים לשבור כוס לאחר הקידושין, לפני שבע ברכות הנישואין. לפי המנהג המקובללפי מנהגי האשכנזים אצל הספרדים, נוהגים לשבור כוס לאחר קריאת שבע הברכות (בסיומו של הטקס). מפורסם ההסבר הקושר את שבירת הכוס לחורבן ירושלים.על פי דרכנו, אף שבירת הכוס היא חלק מ'סיפור' הנישואין, והיא קשורה לחייהם של בני הזוג. שבירת כוס עשויה לסמל את המוחלטות של המעשה הקודם - מעשה הקידושין. כוס נשברת מסמלת מעשה שאין להשיבו. אפשר לראות בשבירת הכוס פרק נוסף בהתקרבות הכלה והחתן זה לזה. לאחר החיזור ההדדי, ולאחר שמקצת המחיצות בין החתן והכלה נפרצו בהקפת הכלה את החתן, מסמלת הכוס עוד מחיצה המפרידה בין בני הזוג. שבירת מחיצה זו על ידי החתן, משלימה את שבירת החומות שנרמזה בהקפת הכלה את החתן.

לאחר החופה

הזוג הולך לדרכו ללא ליווי ההורים. החתן והכלה עומדים כזוג בוגר העומד על רגליו שלו. בשלב זה של החתונה אף ליווי ציבור המשתתפים בחתונה, אינו מדגיש את משקלו ורצינותו של האירוע ולא את משא הדורות, אלא את השמחה על הנישואין הנשלמים והולכים. מטרת המשתתפים כאן היא לשמח את החתן ואת הכלה. מתוך שמחה זו, הולכים החתן והכלה (לפי המנהג האשכנזי) לחדר הייחוד, בו יושלמו הנישואין. הליכת החתן והכלה ביחד, מודגשת על ידי המנהג ללכת אל חדר הייחוד יד ביד.

סיכום

החופה היא שירת חיי המשפחה. כמו מילה בשיר, האוצרת בתוכה תכנים הרבה, כך כל מעשה ודיבור שבחופה גדוש בתכנים ובמשמעויות. המבנה ההלכתי של הנישואין ושלל המנהגים הקשורים בו, תואמים את השלבים שאותם עוברים בני הזוג ומשפחותיהם. השורשים מהם צמחו החתן והכלה, מלווים אותםהנפשיים והרגשיי אל חופתם: הדורות הקודמים, ההורים, המשפחה והציבור הרחב. בחופה אנו רואים את כל אלה, מתבוננים באהבה ובברכה בבני הזוג המתפתחים מילדות לבגרות; מלווים את חבלי הפרדה מבית ההורים, ואת התרקמות האהבה והדבקות בין בני הזוג. סיפוק ושמחה ממלאים את הלב למראה בני הזוג הקושרים ביניהם קשר שהולך וחזק, עד להיותו עובדה של קבע. הבניין שנוצר עומד בפני עצמו, אך מרובים הם החוטים הקושרים אותו לסביבתו. ברכות הכול מלוות את הזוג ההולך לדרך משלו, לבניית בית שיעמוד לדורות. 'והיו לבשר אחד'.

(הרב ישראל סמט)


מתוך אתר צוהר: www.tzohar.org.il 

קראתם ויש לכם שאלות? הייתם מעוניינים לקבל מידע נוסף או הבהרות על הכתוב? אתם מוזמנים לכתוב לפורום או למערכת השו"ת שבאתר כדי שתוכלו גם לקבל תשובות