חתונה יהודית
פירסום חתונה בדקה ה90 אירועים וחוויות ווידאו חתונה הנחות ומבצעים מאמרים רשימה אישית טיפים חתונה - ראשי
 
חדשות ומבצעים   
 השכרת חופות - חופת במבוק/ חופה יפנית במחיר הכי משלם
 אומנות הצילום צבי גלעד - מבצע חורף חם!!! 2 צלמי תמונות, אלבום דיגיטלי גדול, אלבומו הורים, סרט ערוך עם קליפים ברמה גבוה ביותר וצוות מגנטים ללא תוספת. במחיר ללא תחרות: רק 6300 ש"ח
 להקת הלל - מבצע מדהים!!! הרכב 5 נגנים רק ב4500 ₪
 משתלה מהלב - הנחה ללקוחות כל שמחה בהזמנת מזכרת מהאירוע מהמשתלה השיקומית
 ברכת כלה בעיצוב אישי - רוצים לפנק את הכלה בברכת כלה יחודית?
 ארמוניה - מבצע הדקה ה90 מחירים מיוחדים לתאריכים אחרונים לאירועי חנוכה

 

חתונה יהודית > מאמרים תורניים  >  הדרכה לחתונה > חתונה -האחדות הרוחנית

חתונה -האחדות הרוחנית  
19/07/2006

האחדות הרוחנית שבין איש לאשתו – האם זו אמירה או הלכה למעשה ?
בספר בראשית [א פסוקים כו-כז] נאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָםבְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָאאֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָרוּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם".

וכן [שם, ב יט] "וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִיםמִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵאאֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁחַיָּה, הוּא שְׁמוֹ"

והוסיפה התורה ואמרה [שם, כ-כא] "וַיִּקְרָא הָאָדָםשֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָהעַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה"

וממעשה זה של הקב"ה [שם פס' כב-כד] "וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִיםאֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאתיִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד."

מעיון בפסוקים אלו, לומדים אנו ג' כללים יסודיים ועקרוניים:
א. לא קיימתמציאות של שתי נפשות נפרדות זו מזו – אדם וחוה, וכך אצל כל בני מינם צאצאיהם עד סוףכל הדורות.
ב. קיימת השלמה ויחסי גומלים של בני הזוג שמהווים למעשה אחד, ואיןאחד יכול להיקרא בריאה שלימה ללא השני.
ג. קיימת שאיפה עצומה פנימית מוסתרת מצדכל אחד ואחד מבני הזוג להתאחד ולחזור למקורם הראשון שבראשית המציאות. כלומר לאותומצב שזכר ונקבה היו גוף אחד ובלתי נפרד, כדברי הנברא הראשון " הַפַּעַם עֶצֶםמֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁלֻקְחָה-זֹּאת" – כלומר, יש לפנינו מציאות אחת ויצירת מופת אחידה עם כל המשתמעמכך.

אם כן, חובה עלינו לבחון את אמיתת הנחות יסוד אלו לאור הדברים שנאמרובתורה, ולאור דברי רבותינו ז"ל הן בנגלה והן בנסתר, שדנים בנושא עליון וקדוש זהאיש ואישה.
חשוב לציין, שככל שנעיין בכתובים נמצא שאין שום הפרדה באף אחדממקצועות התורה בנושא זה, וכולם משלימים זה את זה, המדרש כמי שמהוה עומק פשוטו שלמקרא וסודותיו, וההלכה כמי שמביאה את העיון למעשה בחיי היומיום, כמתארים את מבנההנפשי של האדם ואשתו ואחדותם הרוחנית אלוקית עוברת כחוט השני בכל המקראות שבתורהובחז"ל.

בגמרא במסכת עירובין [י"ח] על הפסוק "ויאמר אלקים לא טוב היות האדםלבדו אעשה לו עזר כנגדו" [בראשית, ב,יח] נאמר "אמר ר' אבימי בתחילה עלה במחשבהלבראותם שנים ולבסוף נבראו אחד".

וכן מצינו במדרש [רבה, בראשית, י"ז,ח] "חזרוהעבירן לפניו [לפני האדם] זוגות זוגות , אמר אדם לכל יש בן זוג ולי אין בןזוג."

ומצינו במדרש [בראשית, מט-ה] "מיום מתן תורה עד היום יושב ה' ומזווגזווגים בת פלוני לפלוני, שדה פלונית לפלוני".

והנה, מה פשרם של אלו? וכיצדיכול ר' אבימי לומר שבסופו של דבר נבראו אחד, והרי במציאות רואים אנו שהם שניים? כנאמר "זכר ונקבה" איש ואשתו.

ועוד, איך ניתן להבין את דברי אדה"ר לפי המדרש "לכל יש בת זוג ולי אין" והרי נאמר במפורש בתחילת הבריאה "וַיִּבְרָא אֱלֹהִיםאֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָאאֹתָם"? [בראשית, א,כז]

גשמי ורוחני:
האמת חייבת להיאמר שבעולם הגשמישלנו אנו משיגים רואים ומבינים שישנם כוחות נפרדים, גופים שונים, וכך אנו תופשים אתהמציאות שסובבת אותנו.

אלא, שאם נרצה לדבוק במידת האמת לאמיתה, שראוי לעשותכך בכל ענין ודבר, אמיתות הדברים אינם נמדדים לפי ההשגה והתפישה החושית שלנו "כִּיהָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב" [שמוא"א, טז] והאמת יכולהוצריכה להימדד לפי צורתה הרוחנית הפנימית, משום שהיא עיקר המציאות באשר היא, הלבושהגשמי הוא בר חלוף, ואין לו ולא כלום עם המהות האמיתית והנמצאת בתוכיותו.

מכאן נצא לדרך בהבנה בסיסית כי כאשר התורה אומרת בפרוש, שהקב"ה ברא את האדםבתחילה "זכר ונקבה ברא אותם" יש במילים אלו ללמד על בריאת האדם בעיקר בצורתו ומהותוהשורשית רוחנית. כלומר, האדם הוא איש ואשתו, והם למעשה מציאות רוחנית אחת. כי מיוםראשון לברייתם יצירת השורש הוא נברא כמציאות אחת ממש ללא כל פירוד, אלא, שביציאתםלעולם המעשי הם שניים.

כך אנו נבוא אל נכון להבנת הפסוק "ויברא אלקים אתהאדם" כיחידה אחת, ולאחר מכן אומרת התורה "בצלם אלקים ברא אותו" שוב בלשון יחיד, ולבסוף "זכר ונקבה ברא אותם".
הנה, שבאותה עת, התורה מדברת על אותה יצירת מופת, אותה בריאה של זכר ונקבה "ברא אותו" ובסוף "ברא אותם".

הנה כי כן, התורהמתייחסת לשני תהליכים בבריאת האדם.
א. הבריאה יש מאין – כשורש הנשמתי והרוחני [חלקו הראשון של הפסוק "ברא אותו"]
ב. היציאה מהכח אל הפועל בעולם העשייה [עולםהזה] "ברא אותם".

ויש צורך לדקדק במילה "ברא" שמצויה בשני חלקי הפסוק, שהרייכלה התורה לומר "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִיםזָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם".

אלא, שמוכרחים אנו לומר שכפילות המילה באהללמדנו שאותה בריאה הרוחנית היא אותה בריאה גשמית ללא כל הפרד והבדל, למעט השונותהגשמית, אך כמציאות רוחנית אחת מאוחדת בגופים שונים.

הנביא מלאכי [ג', יט] אומר " כי-הנה היום בא, בוער כתנור; והיו כל-זדים וכל-עושה רשעה, קש, וליהט אותםהיום הבא אמר יהוה צבאות, אשר לא-יעזוב להם שורש וענף" והגמרא במסכת סנהדרין [דף ק] נדרשת לפסוק זה ואומרת : "שורש" זה נשמה, ו"ענף" זה הגוף.

כלומר, מדבריהגמרא, אנו מבינים שהשורש שממנו מתפתח הצומח והוא מקור גידולו ועיקר חיותו, והואמקביל לנשמת האדם, שברור מעל לכל ספק שהיא עיקר צורתו ומציאות האדם, בהיות השורשנשמה, והגוף הוא "ענף" בצורתו הטבעית כפי שהוא נראה בעולם הגשמי.

על כן נביןהיטב את הנאמר בתורה [דברים, כ,יט] "כי האדם עץ השדה", וכמו העץ ששורשו אחד וגזעואחד אלא שמתפשט הוא לצדדים, ויש "נופו של אילן" מעל פני האדמה, כך גם בעמקי האדמהשורשו מתפצל לשורשים רבים, כך האדם שורשו אחד הוא, ובצורתו הטבעית הגוף "ענף" מצויבצורות שונות.

וכבר אמר על כך הזוה"ק [אדרא זוטא דף - רצו,א] "מאן דלא אשתכחדכר ונוקבא אקרי פלג גופא"
כלומר, שאם גופו חצוי לשניים, הרי גם שורשו היינוהרוחניות שלו מחולקת לשניים, חצוייה – וחסרה וכדברי הזוה"ק [שם] " ולית ברכתא שריאבמלה פגימא וחסירא אלא באתר שלים".

"
כי האדם עץ השדה" [דברים, שם] ממשכדמיון העץ , שאין לו עמידה כלל אם יבוא מאן דהוא ויחתוך את השורש, או יעקרם, כיבכך נעקרה מציאותו הרוחנית של העץ, כדמיון האדם שחושב בטעותו כי אדם ואשתו הינםנפרדים, ובכך חותך הוא את שורשו האמיתי מהותי רוחני, ובידיו ממיט אסון [ח"ו] עלקיומו הגשמי ובודאי הרוחני.

על כן נמצאנו מבינים את דברי חז"ל בגמרא: [קידושין, כט,ב] " משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא א"ל כשיבאלידך הביאהו לידי כי אתא חזייה דלא פריס סודרא א"ל מאי טעמא לא פריסת סודרא א"ל דלאנסיבנא אהדרינהו לאפיה מיניה א"ל חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת"

ולסיפורהמעשה בלשוננו, רב חסדא היה משבח את רב המנונא בפני רבו רב הונא. כתוצאה משבחים אלוביקש רב הונא לכשיבוא רב המנונא שיפגיש ביניהם. ואכן, כשהגיע רב המנונא אל רב חסדאהלכו יחדיו אל רב הונא, והנה הפתעה.

רב הונא רואה חסרון אצל רב המנונא מידכשנכנס אצלו, סימן היכר שהיו אנשים נשואים בימיהם נוהגים, פריסת בגד על הראש, לאהיה על ראשו של רב המנונא.
כתגובה, הסב רב הונא את פניו מפני רב המנונא והוסיףואמר שלא יבוא אליו עד שישא אשה.

אכן, תגובה מעוררת פליאה, הכך ינהג רבהונא באדם גדול כרב המנונא?
כן, רבותי. "אדם גדול" משמעו שלמות או שאיפה לכך. ואיך ניתן להגיע לכך ללא אשה? הכיצד יהיה ה"עץ" שלם כששורשו חצוי?

על כןהגמרא ממשיכה ומבארת כי "רב הונא לטעמיה דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיובעבירה" – כלומר מי שעבר את גיל עשרים ועדיין רווק הוא הרי כל ימיו בעבירה.
אמירה קשה זו מעוררת מיד תמיהה של הגמרא : "בעבירה סלקא דעתך"? האם כוונתך רבהונא שכל ימיו בעבירה ממש? ואם ישא אשה לאחר גיל עשרים?

מתרצת הגמרא: "אלאאימא כל ימיו בהרהור עבירה" – שאמנם ברגע שישא אישה הרי יוצא הוא מגדר "עבירה" אלאשיש סדק, "שריטה בדיסק" של הרהור עבירה. ואיזה הרהור עבירה יש לאחר שנישא? הרי לאורדברנו נאמר, שעצם ההמתנה הארוכה, הבחינה, הדקדוק בסימני עניות במציאת בן / בת הזוג, דחיית מועמדים / ות, וסתם תירוצים והסברים, הם הם הרהורי העבירה שמקשים על האדם גםלאחר שנישא, ועל כן "כל ימיו בעבירה" .

ועל כן נבין את דברי הגמרא [שם] "אמר רבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיוןשהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו"

ושמעתי מהאדמו"ר זצ"ל – מדוע אומרהקב"ה "תיפח עצמותיו"? אלא שבמעשיו אלו ומחשבותיו המרחיקות אותו מבת זוגו או כאלושלאחר הנישואין מוציאים רבב ופגם בבן / בת הזוג, ומחפשים "טריגרים" לשונות, להפרדה, להרחקה, הרי פוגם הוא ב"עצמיות" בשורש הראשון "ברא אותו" יחד כמהות רוחנית שלאמשתנית, ובא זה וטוען "ברא אותם" בנפרד?

על כן "תיפח עצמותיו" – שבמו ידיומקפח הוא את שורשו ומהותו, ואין הברכה יכולה לחול בכלי פגום וחסר ככתוב [סוף מסכתעוקצין] "אמר רבי שמעון בן-חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום" היינו שלמות בגשמי והרוחני כאחד "זכר ונקבה" שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"

כל הזכויות שמורות למוסדות אור שלום 2007 - 2006

.