חתונה יהודית
פירסום חתונה בדקה ה90 אירועים וחוויות ווידאו חתונה הנחות ומבצעים מאמרים רשימה אישית טיפים חתונה - ראשי
 
חדשות ומבצעים   
 השכרת חופות - חופת במבוק/ חופה יפנית במחיר הכי משלם
 אומנות הצילום צבי גלעד - מבצע חורף חם!!! 2 צלמי תמונות, אלבום דיגיטלי גדול, אלבומו הורים, סרט ערוך עם קליפים ברמה גבוה ביותר וצוות מגנטים ללא תוספת. במחיר ללא תחרות: רק 6300 ש"ח
 להקת הלל - מבצע מדהים!!! הרכב 5 נגנים רק ב4500 ₪
 משתלה מהלב - הנחה ללקוחות כל שמחה בהזמנת מזכרת מהאירוע מהמשתלה השיקומית
 ברכת כלה בעיצוב אישי - רוצים לפנק את הכלה בברכת כלה יחודית?
 ארמוניה - מבצע הדקה ה90 מחירים מיוחדים לתאריכים אחרונים לאירועי חנוכה

 

חתונה יהודית > מאמרים כללי  >  מוזיקה > ואליום לווליום

ואליום לווליום  
07/02/2016

הגיע הזמן לדבר גלויות על תופעת המבוגרים הסובלים או "סובלים לכאורה" מווליום חזק באירוע.
פתגם עתיק אומר כך: "הזקנים של היום הם לא הזקנים של הלילה!" בואו ניקח את זלדה כדוגמא לאדם "מבוגר" בכדי להסביר את התופעה.
 
הסיפור הבא הוא סיפור דמיוני אך אינו רחוק מהמציאות.
 
"מאז שהתעוררתי הבוקר חשתי עצבנות יתרה, החלטתי לחפש מקום שליו כדי להירגע, מקום שרק אני והיונים נבלה בו את שעות היום בלי שאף אחד יפר את שלוותינו. (אף אחד חוץ מזלדה כמובן).
בדרך כלל אינני מהמתבודדים, אבל החלטתי שזה שווה ניסיון. החניתי את מכוניתי הצנועה בחניון של מוזיאון ישראל ונכנסתי לתערוכה ההזויה והמשעממת ביותר (בעיני המתבונן) שיכולתי לחשוב עליה. מסתבר שלא כולם חשבו כמוני. לפתע נחתה במקום קבוצת תיירים צרפתים קולניים מלווים במדריכה צועקת שפתם! בהתנהגותם הם יצרו תערוכה חדשה: "אנדרלמוסיה פריזאית" הם פטפטו, צחקקו, צעקו וקרקרו כתרנגולים! הפתעתי את עצמי כשנפלטה מפי צעקה המכילה את המילה היחידה שאני מכיר בצרפתית. "מרד!!"  כולם השתתקו לחמש שניות וחזרו לקרקר. הבנתי שאני צריך לחפש שלווה במקום אחר.
כך התגלגלתי לרחבת הכנסת הסמוכה. אח! איזה כיף. שקט, דממה. רק המיית היונים והשר ליברמן שהגיע לשם כאילו זה מקום העבודה שלו....
עברה שעה והבנתי שאני לא בנוי לשלווה. הבחנתי בקשישה היושבת בצדה השני של הרחבה ומאכילה את היונים. ניגשתי אליה ואמרתי : "בוקר טוב גברתי". "מה אמרת?" שאלה תוך כדי עיוות פניה... הגברתי את קולי: בוקר טוב, מה השעה בבקשה"? "למה אתה לוחש? אני לא שומעת" צעקה לעברי. צעקתי והדגשתי כל הברה: "בו-קר טוב מה ה-ש-עה ב-ב-ק-שה?!" "למה אתה צועק? מה אני חרשת? זלדה אולי מבוגרת אבל לא מטומטמת! השעה אחת עשרה וחמישה. "תודה", עניתי בעוצמת הקול הממוצעת ביותר שלי וחזרתי הביתה לשגרת היום הקבועה שלי, אימונים בסקסופון ובחמת החלילים ורעש לכל השכונה! נזכרתי שזה מה שמרגיע אותי!
שקט ושלווה זה נחלת המבוגרים! מי שרוצה שקט שילך לכנסת!
בערב יצאתי לעבוד. ניגנתי בחתונה באולמי "לא השקענו באקוסטיקה". לפתע אני מבחין במי אם לא – זלדה בכבודה ובעצמה מדדה עם ההליכון שלה לעבר בר קבלת הפנים תוך כדי הפניית מבטים מלאי איבה לעבר התזמורת.
"למה כל כך חזק?" היא שאלה. השאלה הזו באה לי בהפתעה גמורה מכיוון שטרם הרכבנו את הכלים!
"אבל עוד לא התחלנו..." עניתי. "מה אמרת?" עיוותה את פניה כמו בבוקר. נזכרתי וחזרתי על אותו משפט בקולי הממוצע.
"אני מקדימה תרופה למכה, ואל תחשוב שלא תהיה מכה אם תרעישו!"
לפנים משורת הדין ביקשתי מחבריי לתזמורת שהפעם נעשה השתדלות מיוחדת וננגן חלש.
הקהל תפס מקומות ישיבה באולם ואני מבחין בזלדה ניגשת ומתיישבת כאילו בכוונה בשולחן הקרוב ביותר לרמקול (הרמקול שלנו דומה יותר למקרר...) ומרימה גבה בעצבנות לעברי. הרמתי את ידיי כאילו כיוונה אלי נשק וחייכתי, אך זה לא העלה אפילו חיוכונצ'יק על פניה, היא זעפה והפנתה את מבטה.
 "כל החברים מוזמנים לקבל את פני החתן והכלה!!" הכריז הזמר שלנו בהתלהבות במיקרופון.
התחלנו לנגן ורחבת הריקודים של אולמי "לא השקענו באקוסטיקה" התמלאה בצעירים מקפצצים ביתר התלהבות. הרגשתי שיש אנרגיות טובות באוויר. כולם שמחו ורקדו. כולם חוץ מזלדה שבזוית עיני ראיתי את אצבעה המורה מזדקרת ומתנדנדת הלוך ושוב. היא ניגשה אלי (ללא ההליכון!) בעצבנות וצעקה לעברי "אני מזהירה אותך בפעם האחרונה!!" הנהנתי בהבנה ועשיתי סימנים עצבניים לכולם כולל איש ההגברה להרגיע את העניינים. הגבנו בצייתנות ומילאנו את פקודתה של זלדה האימתנית. ידענו שלא מתעסקים עם קשישים – אי אפשר לצפות את הצעד הבא שלהם!
ובאמת הצעד הבא שעשתה זלדה היה לעבר הרמקול מקרר שלנו.
הכל התנהל כמו בהילוך איטי. צעדיה הנחושים והמהירים של זלדה, פנינו הממאנות לקלוט את שהולך לקרות, תנופות ידי איש ההגברה המסמנות "לא" ענק באוויר, מרוצת אבי הכלה (בנה של זלדה) המנסה למנוע את הזוועה.
ידעתי שכבר מאוחר מידיי ושאף אחד לא יצליח לעצור את זלדה, אפילו לא D9 צבאי!
זלדה אחזה בכבל המחובר לרמקול ובתנופה אדירה המתאימה יותר למתאגרף במשקל כבד תלשה אותו ממקומו!
דממה השתררה ברחבת הריקודים. כל המבטים הופנו אל עבר התזמורת הנבוכה.
באותו רגע רק אדם אחד באולמי "לא השקענו באקוסטיקה" חייך מאוזן לאוזן – כמעט צחק!
הייתה זו זלדה האימתנית שכבר נגררה על ידי בנה כפושעת המובלת לניידת לעבר השולחן הרחוק ביותר מהתזמורת.
כעבור 30 שניות ארוכות של מבוכה חזרנו לנגן ולמזלנו השמחה והריקודים חזרו גם הם.
אפשר להגיד ששימחנו את כולם. גם את הרוקדים והרוקדות וגם את זלדה שביצעה את זממה ונקמה את נקמת הקשישים הסובלים או "סובלים לכאורה" מווליום חזק או "חזק לכאורה".
 
זהו. סיימתי את הסיפור הדמיוני אך מציאותי שלי. עכשיו למסקנות האישיות שלי מהתופעה.
א.      הגיע הזמן שאולמות ישקיעו קצת באקוסטיקה שתעזור ביצירת אווירה נינוחה יותר.
ב.      אפשר ורצוי לבקש לפני האירוע מחברי התזמורת ומאיש ההגברה לא להפציץ ווליום, אחרי הכל באנו לאירוע ולא לפיגוע. ובכל זאת יש לזכור שיש גם צעירים שנהנים לרקוד ואי אפשר לרקוד עם אוזניות!
ג.       אסור לאפשר מצב שקשישים כדוגמת "זלדה" שלנו ישבו סמוך לרמקולים. התחשבו בהם ובנו והושיבו אותם במרחק "סביר פלוס" מהרמקול.
ד.      כדאי לעשות הכנה פסיכולוגית ל"מבוגרים" שלנו ולבקש מהם שאם יש להם בעיה כלשהי עם התזמורת שייגשו אליכם כמתווכים. כי אנשי התזמורת אינם יודעים כיצד להתמודד איתם!
 
 

 

אוהד טאוב 054-4494572

לאתר תלתנא לחץ כאן